אִמָּהּ הִזִּילָה דִּמְעָה אוֹ שְׁתַּיִם אַךְ לֹא בֶּאֱמֶת
בָּכְתָה. הָיָה זֶה הַדָּבָר הָרָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ, אַז כַּךְ עָשְׂתָה,
מִתְעַנֶּגֶת עַל כָּל רֶגַע. הַכַּלָּה צָחֲקָה כַּאֲשֶׁר הִבַּעְתִּי
הִזְדָּהוּת, וְאָמְרָה אַל תִּהְיֶה טִפֵּשׁ.

אַחֶיהָ הֶחְבִּיאוּ אֶת אַחַת מִנַּעֲלַי וְאִלְצוּ אוֹתִי לְשַׁלֵּם כְּדֵי
לְקַבְּלָהּ חֲזָרָה. הַמִּשְׂחָק הִלְהִיב אֶת כָּל יַלְדֵי
הַשְּׁכֵנִים, שֶׁלְּרֶגַע לֹא פָּסְקוּ מִלִּבְהוֹת בִּי, הֶחָתָן
הַמְּסֻיָּג שֶׁל יוֹם הַנִּשּׂוּאִין.

לֹא הָיְתָה נְדוּנְיָה כִּי הֵם יָדְעוּ שֶׁאֲנִי 'מוֹדֶרְנִי'
וְטָעֲנוּ שֶׁגַּם הֵם מוֹדֶרְנִים כְּמוֹתִי. אָבִיהָ שָׁאַל אוֹתִי כַּמָּה
תַּכְשִׁיטִים אֲנִי מְצַפֶּה שֶׁיִּתֵּן לִי יַחַד עִם בִּתּוֹ.
כְּשֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ, הוּא פָּטַר זֹאת בִּצְחוֹק.
לֹא הָיְתָה תִּזְמֹרֶת כְּלֵי נְשִׁיפָה מִחוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת
אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר תַּהֲלוּכַת פִּיּוּטִים אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, כַּמָּה טְקָסִים,
הַרְבֶּה כִּפּוֹת, כּוֹבְעֵי לֶבֶד, שָׁלִים מְעֻטָּרִים, 
וּמִיץ עֲנָבִים מִכּוֹס מְשֻׁתֶּפֶת לְחָתָן וּלְכַלָּה.

אֲנִי זוֹכֵר אֶת שְׁבִירַת אוֹתָהּ כּוֹס וְאֶת הַקְּהִילָה
מוֹחֵאת כַּפַּיִם, מָה שֶׁסִּמֵּל שֶׁכָּעֵת אָנוּ נְשׂוּאִים כְּדַת
מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.

וּבְכֵן, זֶה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר הַכֹּל. אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁדְּבַר מָה
נִדְמָה בְּעֵינָי כַּחֲגִיגִי אוֹ כְּיָפֶה בִּמְיֻחָד. בְּעִיקָר, הָיִינוּ
מְשָׁעְשָׁעִים, וְכַךְ הָיוּ גַּם הָאֲחֵרִים. מִי יֵדַע כַּמָּה אֱמוּנָה
הָיְתָה בָּנוּ אַז?

אֲפִילוּ הָאוֹרְתּוֹדוֹקְסִים בְּיוֹתֵר, כַּךְ אָמְרוּ, אָכְלוּ בָּקָר כִּי
זֶה הָיָה זוֹל יוֹתֵר, וְכַמָּה אֲפִילוּ סִכְּנוּ אֶת נִשְׁמָתַם וְאָכְלוּ חָזִיר.
הַשַּׁבָָּת הָיְתָה זְמַן לְהִמּוּרִים, לִקְלָלוֹת וְלִִשְׁתִיָּה.

שׁוּם דָּבָר רַאַוְתָנִי, כַּמּוּבָן, הַכֹּל בְּאִפּוּק,
וּבְמִנּוּנִים מְהֻגָּנִים לְהַפְלִיא. אָבִי נָהַג לוֹמַר,
הַטִּפּוּסִים הָאוֹרְתּוֹדוֹקְסִים הַלָּלוּ לְלֹא סָפֵק יוֹדְעִים לְשַׂרְטֵט אֶת הַקַּו,
בְּדַרְכָּם הַגַּסָּה. הוּא עַצְמוֹ נִסְחַף אֶל הָאֱמוּנָה הַלִּיבֵּרָלִית,
אַךְ לְלֹא שִׁכְנוּעַ פְּנִימִי רַב, וְגָרַר אוֹתָנוּ יַחַד עִמּוֹ.
אִמִּי הָיְתָה גֵּאָה מְאֹד בֶּהֱיוֹתָהּ 'פְּרוֹגְרֵסִיבִית'.

בְּכֹל מִקְרֶה, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי, הָיוּ אֶת אוֹתָן מְחִיאוֹת כַּף, וּמְאֻחָר יוֹתֵר
הָלַכְנוּ לִסְטוּדְיוֹ הַצִלּוּם שֶׁל לוֹבּוּ וְפֶרְנַנְדֶס,
מֻמְחִים בֵּין־לְאֻמִּיִּים בִּדְיוּקְנָאוֹת נִשּׂוּאִין. מְאֻחָר אַף יוֹתֵר,
שָׁכַבְנוּ עַל מִזְרַן רִצְפָּה, בַּמִּטְבָּח שֶׁבַּדִּירַת מִשְׁפַּחַת אִשְׁתִּי,
וַאֲפִילוּ שֶׁהָיָה כְּבָר אַחֲרֵי חֲצוֹת, הִיא
חָזְרָה וְאָמְרָה בֹּא נַעֲשֶָה אֶת זֶה אֲהוּבִי, בֹּא נַעֲשֶׂה אֶת זֶה אֲהוּבִי
אַז עָשִׂינוּ.

עָבְרוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר שָׁנִים עַד שֶׁהִיא אָמְרָה לִי
שֶׁהִיא זָכְרָה שֶׁהָיְתָה מְאֹד מְאֻכְזֶבֶת. הַאִם זֶה כָּל
מָה שֶׁיֵּשׁ בְּכַךְ? הִיא תָּהֲתָה. מֵאַז שׁוּבִי מִלּוֹנְדוֹן,
שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֳדָשִׁים קֹדֶם לָכֵן, הָיִיתִי מְאֹד לֹא בְּכֹשֶׁר.

בִּזְמַן מְרִיבַת הַנִּשּׂוּאִין הָרְצִינִית הָרִאשׁוֹנָה הִיא אָמְרָה לָמָּה
לָקַחְתָּ מִמֶּנִּי אֶת בְּתוּלַי? הָיִיתִי מַשִּׁיב אוֹתַם
בְּשִׂמְחָה, אַךְ אַף לֹא אֶחַד מֵהַסְּפָרִים שֶׁקָּרָאתִי הִנְחָה אוֹתִי
כֵּיצַד.